ללכת לישון - למה שהתינוק יפסיק להתעורר...? / אנה גלמן

כאשר תינוק בן חצי שנה מתעורר כל 40 דקות ומקבל המון תשומת לב, לוקחים אותו על הידיים, מטיילים אתו, לפעמים מניקים אותו - למה שהוא יפסיק להתעורר?

הרגע שבו צריך להביא למיטה את התינוק/ת, להגיד לילה טוב, גם במילים וגם בלב, ולהתכוון לזה שעכשיו מניחים את הראש על המיטה, מחבקים את הדובי או לוקחים אחד מהמוצצים שיש במיטה, שומעים שיר או שניים, ואחר כך מוזיקה, וזהו...

הרגע הזה מרגיש לפעמים להורים כרגע אכזרי.

אם אכן ההורה מרגיש שזה נורא, אז העינוי ממשיך לילה אחרי לילה, ונוצר מעגל סגור: כבר לפני השינה האמא מתחילה להרגיש במצוקה, האבא מתעצבן, והתינוק שכמו ספוג, מרגיש את מצב הרוח של ההורים, בוכה.

התינוק לא מספיק חזק כדי להחליט לסיים עם החרדה הזאת בעצמו. הוא זקוק להורה שיודע להתגבר על חרדות.

כשהתינוק צועק, רוצה ידיים, עומד במיטה, זה רגע דרמטי. גם הוא וגם האמא רוצים חיבוק. הגופנפש מתגעגע למיזוג של אחד בתוך השני. לאט לאט הרצון הופך להרגל, ואחר כך להתמכרות שלא טובה לאף אחד, ושגורמת סבל לכולם.

התינוק, "המלך של הלילה", משליט אימה על ההורים, וזה יותר מדי בשבילו.

הכי טוב לתינוק זה להרגיש שהוא שקט בממלכה שלו, המיטה, מקום בטוח בשבילו עם ריחות שלו, אולי צעצוע, השמיכה שלו. כולם יודעים שמחר בבוקר הם ייפגשו, שלא קרה כלום, הכל בסדר, ויהיה בסדר גם מחר.

סיפור של כמה משפטים שחוזר על עצמו כל לילה ומסביר לתינוק למה כל אחד הולך לישון במיטה שלו, יכול לעזור גם להורה וגם לתינוק. סיפור שחוזר על עצמו, פעם אחרי פעם.
  

העיקר זה ללוות אותו בהרדמות, להיות על ידו, לא אתו.. ברגע של "פרידת השינה" כל אחד, האמא, האבא, התינוק, נמצא בתוך הגוף שלו ושלה. הם כן ביחד, אבל כבר לא אחד בתוך השני. להיות אחד בתוך השני זה להיות ב"רחם מתמשך" שלא רק שלא מרגיע, אלא מוסיף אי שקט, תלות וחרדות פרידה.

זה נכון שפרידה (במקרה הזה בשינה) יכולה לכאוב, אבל זה כאב שמביא לעצמאות ולביטחון עצמי.