"שיח הבית הירוק" מתקיים במרחב ובזמן של הורים ושל אנשי מקצוע, שרוצים לשוחח על "השאלות הקטנות"

בשנים הראשונות לחיי הילד.


הפגישות הן עם ההורים, הילד והתינוק והן מתקיימות בקליניקה של המטפל/ת.


אפשר ליצור קשר עם המטפלות הרשומות בדף זה,

                                                   צוות אכוונה





איזור תל אביב:

אנה גלמן, פסיכולוגית קלינית,  050-5401253 ;  Anaguelman@gmail.com

 

דקלה ברוידא, פסיכולוגית קלינית וחינוכית, השארת הודעת טקסט ב 050-5951925 ;  diklala12@gmail.com


דניאל עמרם, פסיכולוגית קלינית וחינוכית, 054-4607271 ; Daniele.amram@gmail.com



איזור הרצליה וגבעתיים:

תלמה אשי, פסיכולוגית התפתחותית, 054-4758193 ; asheytal@gmail.com



איזור מודיעין-מכבים-רעות:

רונית שי, מטפלת בגישה פסיכואנליטית, 050-8263798 ; Ronit.mekomot@gmail.com


נורית שרייבר, פסיכודרמטיסטית, 054-4264189 ; Nurit698@gmail.com



***

שאלות שמדברים עליהן ב"שיח הבית הירוק":


בבית הירוק מדברים על קנאה / אנה גלמן

יש לי אח קטן, שלא מזמן בא לעולם,

לא מדבר ולא הולך, אח קטן

עיניים לו תכולות גם צוחקות וגם בוכות,

אף כפתור תלתל זהוב וחיוך מתוק, אהוב.

 

וכולם אוהבים אותו ואתו הם משחקים

לא יודעים הם כלל וכלל, שגם אני עוד קצת עולל

וכולם אוהבים אותו, אותי הם שוכחים

כי אני כבר קצת גדול לגדולים.

("יש לי אח קטן” / מלים: אריק איינשטיין, שם טוב לוי ונאורה שם שאול)

 

האם אפשר להכין את האח הגדול לקבל את האחות הקטנה?

האם אפשר למנוע קינאה?


אין שום אפשרות לנבא איך הבכור ירגיש בנוכחות הקטן. ולכן, אולי רצוי לדבר כמה שפחות, ורק לענות על שאלות של הילד בצורה עניינית. למה הכוונה? לתת רק הסברים קצרים על מה שמשתנה – הבטן שגדלה, רהיטים חדשים שנוספים בחדר. אבל כדאי להסביר לאט לאט, עדיף לחכות, ולא להכביד על הילד עם הדאגות של האמא, האבא (הסבתא…), שנובעות מהניסיון של ההורים כילדים בעצמם עם האחים שלהם.


במילים אחרות אין “הכנה לשלב קבלת האחים”.


ההורים רוצים עוד ילד, אח או אחות, וזה הרצון שלהם, זו זכותם.

אי אפשר לדעת איך זה יתקבל על ידי הילד הראשון, אבל כן יש וודאות רבה שיהיו רגשות מעורבים. אהבה ושנאה הם חלק מאותו המטבע, זה הולך ביחד, וזה לא יכול להיות אחרת. התגלית כואבת. הילד מגלה שהוא לא היחידי, לא של האמא, לא של האבא, וגם לא של הסבתא. מתברר שלאמא יש עוד רצון, עוד ציפיות, שהילד הראשון לא מספק, והיא רוצה עוד…


אין מנוס מלחיות במשולשים, תמיד יש עוד מישהו, עוד מַשהו, והשלישי – הוא זה שתמיד מעורר קינאה.

השלישי, התינוק החדש, מעורר גם אהבה, כי הוא שווה, כי יש לו מה לתרום והוא יהיה חבר לעתיד. זו אהבה חזקה שמלוּוה בכעס גדול, כי יש קינאה בילד החדש, ויש קינאה לאמא שאוהבת את הילד החדש.


חשוב לי לציין את זה, כדי שהורים יוכלו להימנע מלהפגין כעס ולעביר רגשות אשם אל הילד הגדול. זכותו של הגדול לא לאהוב, ואפילו לדחות את התינוק שגדֵל, ולוקח כל פעם יותר תשומת לב ומבטים אוהדים מהסובבים.


בבית הירוק יש זמן לתשומת לב לילד הגדול וגם זמן לקטן. לכל אחד יש את הצרכים השונים שלו, ואותה האמא תהיה אחרת עם הגדול ועם הקטן. הרבה פעמים האמא צריכה לקבל בבית הירוק אישור להיות גם אמא של הקטן, כי קורה שאימהות נמנעות מלתת תשומת לב לקטן מחשש שהגדול יקנא.

*


יום אחד, אמא מאד מרוגשת מתקשרת. היא מתארת "מצב חרום". הסבתא הנסערת בקשה מהאמא לבוא מיד הביתה אחרי שהגדולה הרביצה לקטנה: "את לא תאמיני מה היא עשתה לתינוק!!!"” היא צעקה, "היא הרביצה לו", "ואפילו אמרה שהיא מקנאה בו".

כל מה שהצעתי לה לעשות זה לחבק את הקטן, לבדוק שהכל בסדר, ולא לומר שום דבר לגדול. הרעיון הוא ללכת “הפוך על הפוך”, כלומר, רק לתת הרבה תשומת לב לקטן הנפגע ולרחם עליו… אבל לא לכעוס על הגדולה, לא להעניש…

אפשר להרביץ לכרית, או למשהו אחר, אפשר להרביץ אם כועסים, אבל לא לתינוק, כי זה מסוכן…

 

יש לי אח קטן שהוא עוד לא הולך לגן,

רק כל היום הוא משחק ככה סתם,

אני מעיף בלון וגן חובה גומר היום

קושר שרוכים בונה בתים הרבה יותר מתינוקים.

 

וכולם אוהבים אותו ואתו הם משחקים

לא יודעים הם כלל וכלל, שגם אני עוד קצת עולל

וכולם אוהבים אותו, אותי הם שוכחים

כי אני כבר קצת גדול לגדולים.

 

יש לי אח קטן, שלא מזמן בא לעולם,

אף כפתור תלתל זהוב, אח אהוב.


logo בניית אתרים