למי שאתם, שעם השנים הפכתם להיות גם סבים וסבתות / אנה גלמן
להיות סבא. להיות סבתא.
בהחלט מדובר על מעמד מכובד, הרי כובד השנים והניסיון יושבים לנו על הכתפיים.
במהלך השנים רכשנו ידע שבא מתוך ניסיון, זה לא היה ב(ל)חינם... שהרי עברנו כמה דברים, מים רבים זרמו מתחת לגשר, ועכשיו אנחנו רוצים לתת, לעזור, להשפיע. אבל, לשם כך נדרשת זהירות רבה, וגם המתנה לעיתוי המתאים.
חשוב אם כך שתהיו מי שאתם, עסוקים, עם כוון ועניין משלכם. בנוסף - סבים וסבתות.
המעמד של האיש והאישה שהגיעו לשלב שהילדים שלהם הביאו ילדים לעולם, ושיש להם נכדים, הנו עובדה ביולוגית. עובדה שכל אחד יהפוך אותה לחווייה קיומית משלו.
אני מקווה שאתם לא הפכתם להיות רק סבים וסבתות.
להגיע למעמד הזה כמעמד בלעדי, יכול לבלבל אתכם ואת מי שמסביבכם, ולמקם אתכם כמבוגרים עם ניסיון שחייבים לגדל גם את הנכדים שלכם, או ללמד את הילדים שלכם איך לגדל את הילדים שלהם.
עדיף שתהיו עסוקים במשהו אחר.
*
להיות סבים זה לשבת ביציאה של אולם הבלט. על הבמה הנכדים, באולם יושבים ההורים שמסתכלים על הילדים רוקדים את הריקוד שלהם, וביציאה הסבים שמסתכלים על הילדים ועל הנכדים - מרחוק. לפעמים הסבתות רוקדות עם הנכדים, ולפעמים עם הילדים שלהן. אבל אלו שני ריקודים נפרדים לגמרי, אלו משחקים מאד שונים.
בשביל הנכדים העמדה של הסבים היא של נתינה בשפע, של אהבה ללא גבולות, של חכמה יתרה, זמינות ונגישות.
בשביל הילדים מדובר באהבה ובנתינה ובמיוחד בתמיכה. אבל, עם המתנה באורך רוח לאותו רגע של בקשה ופניה של הילדים להורים שלהם: בקשה לעזרה ולעצה, או סתם הזמנה לליווי. המתנה מבלי להידחף ולהשתלט.
כשהילדים פונים בשאלה, כשהם מצפים לנוכחות האוהבת, למוכנות שלכם לעזור ולומר מה אתם חושבים - אז אתם מקבלים אישור להיות יודעים. אם ההתערבות נעשית בכוח, רוב הזמן היא מתקבלת בסירוב וכביקורת, למרות שהדובר מדבר מתוך דאגה.
*
מה לדעת?
לסבים ולסבתות יש אמונות וגם להורים יש אמונות. הסבים מרגישים שבגלל ניסיון החיים שלהם האמונות שלהם שוות יותר. אבל בינינו, אלו רק אמונות, כי הנסיון שיש לסבים הוא ניסיון אישי, זו בעצם אינטואיציה שכנראה הצליחה להם, אבל זה קרה באופן פרטיקולרי, זה הצליח למי שהם, בחיים שלהם בזמנים שלהם.
אך לסבים יש גם מרחק, פרספקטיבה. הם רואים ממקום אחר. כבר אין להם אחריות ישירה, והם יכולים לתת לנכדים שקט נפשי, אורך רוח, ותמיכה, שהם כהורים לא ידעו איך לתת, כי היו אז לחוצים, טרודים ועסוקים.
זהו הידע והרוגע של האיש החכם והזקן, שמנסה להיות יעיל אבל לא לחוץ ושבינתיים אפשר לשחק ולטייל אתו עד שפתאום יש לו הזדמנות לומר את הדעה שלו, בזמן הנכון, במקום הנכון.
ניתן לעשות תיקון עם הנכדים למה שלא הספקתם או הצלחתם לעשות עם הילדים, אבל ממקום צנוע, כזה שלא מתיימר לדעת יותר טוב. ממקום מאד אכפתי, אבל משני.
הסבים הם מרחב-מקום בו אפשר להשאיר את הנכדים בביטחון ולנוח. שם, "בזמן-מרחב סבא וסבתא", הנכדים צמאים לקבל את הסיפור, את החכמה, ואפילו את המשמעת של הסבים, שיש להם חוקים של סדר ששווה להישמע אליהם, והוא גם מקום מתוק שבו מותר מה שלא מותר אצל אמא, ומה שאבא לא מסכים. אצל סבא וסבתא אפשר להעז וגם לשמוע חוכמות שההורים לא אומרים.
ויחד עם זה יש גבולות לכבד בממלכה שלהם, שם לא עושים הכל בדיוק כמו בבית - יש חוקים חדשים ושונים.
השיחות הכי חכמות הן לפעמים דווקא עם הסבתא או הסבא, כי הם כבר יודעים משהו על החיים, על ערכים ועל מוסר, ומדברים על זה דרך סיפורים אישיים ומשחקים שהם שיחקו.
*
הדאגה היא אותה הדאגה, אולי אפילו דאגה כפולה. כשההורים דואגים לילדים שלהם, הם דואגים להם. כשהסבים דואגים לנכדים, הם דואגים לנכדים ולהורים שלהם שהם הילדים שלהם. אם קורה משהו לא טוב לנכדה, כואב בשבילה וכואב בשביל האבא שהוא הבן שסובל בגלל מה שקרה לילדה.
להיות סבא, להיות סבתא, זה עוד תפקיד רגיש ועוצמתי בחיים, שחייבים ללמוד אותו ולנהל אותו, עם רגישות מכבדת.
